תה קומפוסט

בוקר טוב וחג סוכות שמח.

זה החלק הראשון מתוך 2 בסדרת רשומות בנוגע לתה קומפוסט. אחרי שהמאמר הארוך והמקיף שכתבתי פעם שעברה נמחק החלטתי שזה נושא מספיק חשוב כדי לכתוב עליו שוב.

קודם כל, מה זה בכלל תה קומפוסט?

תה קומפוסט הוא מיצוי של קומפוסט. המטרה היא להוציא את כל מה שאנחנו צריכים מהקומפוסט לתוך מים.

מה זה קומפוסט?

קומפוסט הוא רקב. לחצו פה לקישור לויקיפדיה.

מה אנחנו צריכים מהקומפוסט?

החלק העיקרי שאנחנו צריכים מהקומפוסט הוא המיקרובים שבו. קומפוסט טוב מכיל כמות גדולה של בקטריות, פטריות, נמטודות מיקרוסקופיות ופרוטוזואה. (ומכיל גם נמטודות טורפות, פרוקי רגליים מפרקים ופרוקי רגליים טורפים שלרוב לא עוברים אל תה הקומפוסט אבל מגיעים דיי מהר ממקומות אחרים אחרי השימוש בו כשיש להם מה לאכול)

בנוסף לכך יש חלק בקומפוסט שהבקטריות והפטריות כבר פירקו למינרלים שהצמח כבר יכול לעשות בהם שימוש שמשמש הזנה מיידית לצמח.

לכל קומפוסט יש נתונים אחרים. יש כאלו עם יותר בקטריות מפטריות, יש כאלו שההפך, יש כאלו עם מעט מהכל, יש כאלו עם יותר פעילות אנארובית וכאלו עם יותר פעילות ארובית.

אפשר להכין את התה מקומפוסט בקר (צואת בקר שעברה תהליך קומפוסטציה) מהסוג שנמכר בכמה עשרות שקלים בודדים לשק בכל משתלה, אפשר להכין את התה מהומוס תולעים (אך אין יתרון ספציפי על הקומפוסט בקר כי את רוב היתרון ההומוס מאבד בזמן הייבוש האינטנסיבי לפני האריזה בניגוד לקומפוסט בקר שמגיע לח יחסית), מומלץ יותר להכין את התה מקומפוסט ביתי שמוכן לגמרי ולא מתחמם יותר והכי טוב זה מהומוס תולעים טרי.

אני הגעתי לבן שמן לבחור נחמד בשם ברוש (כינויו בפורום גינון בתפוז Brosh2002) שמכין קומפוסט בעיקר מצואת סוסים (יחד עם שאריות מהמטבח) ומסיים את התהליך עם תולעים אדומות. (יחד עם הקומפוסט שלקחתי ממנו הגיעו גם כמה תולעים שאני מנסה לגדל)

למה אנחנו צריכים את זה מהקומפוסט?

אולי שאלתם את עצמכם (ואולי לא, אבל עכשיו יש סיכוי טוב יותר שכן) למה אנחנו צריכים בקטריות, פטריות, נמטודות ופרוטוזואה. שאלה טובה.

באדמה שמכילה כמות נכבדת ומאוזנת של כל אלו יש מערכת שמספקת את כל צרכי הצמח. הצמח מפריש הפרשות מהשורשים שמושכים את הבקטריות והפטריות לכיוון השורשים. שניהם מפרקים חומרים אורגניים למינרלים שהצמח יכול לספוח. נוסף על כך רשת הפטריות מתחת לאדמה (כמו מה שנוצר ברוטב עגבניות שעבר זמנו – רשת צפופה, שם ספציפית לרוב לבנה) מסוגל להעביר את המינרלים האלו, יחד עם מים מצד אחד של הרשת לצד שני. כאלו הוא נמצא בבית השורשים הוא בעצם מאריך את הטווח שבו השורשים יכולים לספק לצמח את הצרכים שלו. אחד הדברים החשובים שהפטריות עוזרות בהן הוא העברת זרחן לשורשים. זרחן מתנדף מאוד מהר מהמצע גידול אלא אם יש משהו שמחזיק אותו שם – הפטריה. אם אין כמעט פטריות הזרחן מתנדף לפני שהצמח מספיק לאכל אותו וצריך כמות גדולה של זרחן כדי שבאמת הצמח יקבל מה שהוא צריך. הרבה דישון זרחן – הרבה מלח במצע מאוחר יותר.

בקטריות ופטריות אוכלים בערך אותו דבר ובאדמה בריאה מתחרים על המשאבים והמקום.

יש צמחים שמעדיפים את התוצרים של פירוק בקטריאלי ויש כאלו שמעדיפים את התוצרים של פירוק של פטריות. באופן כוללני ולא מדוייק עצים מעדיפים אדמה בשליטה של פטריות וצמחים עונתיים או חד שנתיים (ודשא ורוב השיחים) מעדיפים אדמה בשליטה בקטריאלית.

לכל צמח יש את ההעדפות שלו לגבי היחס בין הבקטריות לפטריות, אבל הרוב המוחץ לא בררן ברמה הזו, פשוט מעדיף.

פרוטוזואה אוכלות בקטריות.

נמטודות שבהן אנחנו עוסקים אוכלות בקטריות ופטריות.

שני אלו משמשים בנוסף למאזנים של המערכת גם הגנה לשורשים. כשבקטריה או פטריה של מחלה מגיעים לשורשים יש סיכוי לא רע שיתפסו על ידי הפרוטוזואה או הנמטודות שניזונות מבקטריות ופטריות.

כשחלק מתוך המערכת נאכל הוא מפריש חנקן – אלמנט מאוד בסיסי שהצמח צריך.

את שאר האלמנטים שבדישון כימי היו מחלחלים הלאה ורק 20% מגיעים לבית השורשים המיקרובים אוגרים בגופם ומשחררים אותם כשנאכלים או מתים. התופעה קרויה אימופילציה של אלמנטים. (Element imobilization)

שיש את כל המערכת הזו באדמה הצמח לא צריך דישון, צריך הרבה פחות השקיה (המיקרובים מורכבים בעיקר ממים ובעת הצורך מתייבשים לפני השורשים של הצמח) והרבה פחות טיפול. צמח במערכת כזו יסבול הרבה פחות ממזיקים גם. כמו כן כל הפעילות הזו מזיזה את החלקים באדמה ופותחת מאורי אויר לשורשים.

בנוסף לכל העניינים האלו באזור השורשים (ריזוספרה) יש אותה מערכת פחות או יותר באזור העלים. אני מרסס את העלים גם כל עם התה קומפוסט כדי להגדיל את כמות המיקרובים (בצורה מאוזנת) גם על העלים.

או בקצרה-

תה קומפוסט מחייה את המערכת המיקרוביאלית במצע ובכך האדמה אוגרת יותר מים ומאוררת את האדמה.

המיקרובים מספקים לצמח את הדישון שהוא צריך ומגנים עליו מפני מחלות ומזיקים.

בקטריות ארוביות ואנארוביות- איפה שדברים מסתבכים:

כאן הגענו לבעיה. יש בקטריות שאנחנו רוצים, ויש כאלו שאנחנו לא רוצים.

בהתחשב בזה שיש הרבה יותר בקטריות ממה שאני יכול לזהות ולספור והן קטנות מידי כדי לשלוף אותן עם האצבעות תהיה לנו בעיה למיין אותן באופן מדוייק.

אבל באופן כוללני, לא מדוייק אבל מספיק טוב בשבילי לפחות – אנחנו צריכים את הארוביים ולא צריכים את האנארוביים.

מה? טוב ששאלתם.

בקטריות מתחלקות ל3 קטגוריות – ארוביות שהן כאלו שצריכות אויר כדי להתקיים, אנארוביות שלא צריכות אויר כדי להתקיים וכאלו שלא בררניות.

הארוביות מתות או נאכלות שאין מספיק אויר ואת מקומן תופסות הבקטריות האנארוביות.

עכשיו, לי אין מיקרוסקופ אלקטרון בבית, ולא את היכולת להבחין בין בקטריות כאלו ואחרות. מה אני עושה?

הפרשות בריח חומץ, אלכוהול, קיא ואמוניה לרוב זה יגיע מפעילות אנארובית. כמו שניחשתם – לא אותם אנחנו רוצים.

אנחנו כן רוצים את אלו הארוביים. בשביל זה אנחנו תמיד מקפידים שיהיה במצע גידול (ועכשיו גם בתה קומפוסט) כמות יפה של אויר.

אלו שלא בררנים לגבי אם יש אויר או אין נדחקים הצידה כאלו הארוביים משגשגים – הם ניזונים מאותם מקורות מוגבלים.

או בקצרה:

אם המצע גידול, קומפוסט, תה קומפוסט או כל דבר אחר שאתם חושבים להכניס למצע גידול מריח כמו חומץ, אלכוהול, קיא או אמוניה – מקומו באסלה.

הסטיה היחידה מהעיקרון הזה הוא במקרה של דשנים שעברו פירוק אנארובי, כמו שום מותסס או תמציות צמחים אחרות שעברו התססה. הריח יהיה מאוד מר וחזק, אבל לא אמור להיות ריח של אלכוהול, קיא או אמוניה.

קומפוסט בתהליך ההבשלה שלו מריח לפעמים קצת כמו אמוניה – הוא לא מוכן לשימוש אבל עם עוד קצת זמן הריח יעלם.

בהמשך – איך להכין תה קומפוסט ואיך להשתמש בו.

חלק נכבד מהרשומה נשען על מידע מהספר Teaming With Microbes של Jeff Lowenfels & Weine Lewis.

ניתן למצוא מידע נוסף אודות התהליכים באדמה ע"י חיפוש בגוגל על הערך Soil Food Web.