מה נשתול לקראת החורף הקרוב? זה הזמן להחליט!

עם ההתקררות הנוכחית ניתן כבר לשתול כמעט את כל הגידולי חורף.
אז מה יש על הפרק?

כוסברה, שמיר (שפורח ממש מהר אם שותלים אותו שעדיין חם), שומר, שום, עלי רוקט - כל אלו תבלינים שזה הזמן לשתול.
כולם דורשים אדמה עם ניקוז מאוד טוב, השקיה בינונית אם לא יורד גשם ושמש מלאה.

פול, אפונה, שעועית, סלק, כרוב ניצנים, כרוב סיני, כרוב לבן, גזר (שמומלץ לשתול את הזרעים ישר באדמה ולא להנביט בנפרד), כרובית (שמומלץ להנביט בנפרד), חסה על סוגיה, מנגולד, כל הבצלים, כל הפטרוזיליות, כוסברה, תפוחי אדמה (לא בעציץ, רק באדמה. צריך עציץ של לפחות קו"ב כדי להתפתח), צנון, סלק, תרד, קישוא, תותים ולפת.
כל אלו אפשר לשתול עכשיו ע"פ הטבלאת שתילה.

אצלי בעציצים שתלתי קולורבי (שאפשר כל השנה מהנסיון שלי, אבל מומלץ עכשיו), כרוב אדום (שאומרים שזה ממש לא הזמן, והוא באמת לא גדל), ברוקולי (שממליצים גם מאוחר יותר אבל החלטתי לנסות), גזר (שהרבה לא תפסו אבל זה שכן תפס יפה מאוד), צנון (תפס מעולה כבר לפני חודש), סלק שורש (תפס מעולה גם כן), בצלים (שהיה עדיף לשתול עוד חודש), מלפפון (מלפני חודשיים אבל עכשיו הוא בשיא הכח ונראה שיחזיק יפה גם בעוד התקררות), חסה רומנית (הרבה לא תפסו אבל אלו שכן יצאו יפות), שמיר (ששתלתי מוקדם מידי ונכנס כבר לפריחה) וכוסברה.


יאללה! לעבודה!

חלק 4 - שימוש בתה קומפוסט

התה בעבע אצלי 30 שעות והריח קצת מוזר בגלל התמצית צמחי ים שהוספתי (שמאוד מאוד מסריחה), אבל אין ריח של קיא, אלכוהול, חומץ או משהו אחר שאמור להעלות סימן אזהרה.

 את התה המוכן הייתי צריך ל2 דברים - השקיה וריסוס עלותי.
לשניהם סיננתי את המוצקים מהנוזל (למרות שלהשקיה לא באמת צריך, אני פשוט צריך את המוצקים עדיין).
את מה שהלך להשקיה דיללתי ליטר תה ב4 ליטר מים. לריסוס (בלחץ נמוך) שמתי ליטר מים עם 100 מ"ל תה.
את הריסוס מרססים על העלים מלמעלה ולמטה.

השתמשתי ב2 וטיפה ליטר מתוך 4 וטיפה ליטר, ככה שנשארו לי 2 ליטר עודפים.
אפשר להשתמש בתה 24 שעות אחרי שהמשאבה הפסיקה לפעול אבל ב4 שעות הראשונות הוא הרבה יותר אפקטיבי.
אני משתמש ישר שאני מסיים להכין את התה.

כדי להשאיר את התה לימים הקרובים אני משאיר את המשאבת אויר פועלת (על הגדרה נמוכה יותר כי יש פחות נוזל) עם תוספת סוכר (שליש כפית). הסוכר הוא המזון לבקטריות וקצת לפטריות ככה שהם עדיין נשארים במספרים יפים.
כל יומיים נוספים זה עוד שליש כפית סוכר, או טיפה פחות.
אפשר להמשיך ככה שבוע. אחרי שבוע כבר מיותר להמשיך.

את המוצקים שנשארים בדלי אפשר לפזר מעל עציצים \ אדמה כמו קומפוסט לכל דבר, או לשים עוד מים ולעשות עוד סיבוב עם אותו קומפוסט. צריך לשים במקרה כזה אותה כמות מים כמו מקודם אבל אין צורך לדלל את התה להשקיה (וצריך לדלל 1:1 לריסוס).


חשוב מאוד לנקות את הכלים אחרי השימוש בסבון \ אקונומיקה. לא צריך הרבה מהם אבל צריך להוריד שאריות (ביופילם בעיקר) מהכלים כדי שלא יתפתחו שם קהילות אנארוביות שיהרסו דברים לפעם הבאה.
יותר קל באופן משמעותי לנקות את הכלים ישר אחרי השימוש מאשר יום אחרי.
אפילו יותר חשוב זה שלא ישארו שאריות סבון \ אקונומיקה כשמתחילים את המחזור הבא. זה פשוט יהרוג את המיקרובים והכל יהיה בזבוז של זמן.



בהצלחה !

פרק שלישי – תמונות של הכנת תה קומפוסט.

האותיות מדברות רק אחרי שהגולש נשאר מספיק עקב התמונות, אז הנה תמונות והסברים;

מצרכים:

החלק שחובה הוא המים, הסוכר, המשאבת אויר וזה שיש שם איזה סוג של קומפוסט.

ככל שיש יותר מגוון ככה טוב יותר. אצלי יש 3 סוגי קומפוסט.

במינון הזה: 

 חצי כפית מהגואנו.

ביחד הקומפוסט הגיע לכוס אחת:

שמים את האבן אויר בתחתית הדלי. אם יש פומפה שמים אותה עכשיו:

מוסיפים 4 ליטר מים:

אם יש במים כלור נותנים להם לבעבע 4 שעות: (בשלי לא היה)



אפשר לדעת שהכלור יצא לפי הריח. שאין ריח של כלור – נותנים עוד שעתיים לבעבע.

מוסיפים את הקומפוסט:

מוסיפים מהרכיבים האופציונליים אם רוצים:

 כמה טיפות (בערך שישית פקק) תמצית צמחי ים שהכנתי.

חצי כפית מולסה (בגלל שהשתמשתי גם בסוכר וגם במולסה חילקתי את הכמות ב2. אם שמים רק סוכר צריך לשים כפול ואם שמים רק מולסה שמים כפית שלמה):

 

מערבבים:

 

ועכשיו מחכים 24 שעות. ככה זה אמור להראות כמה שעות אחר כך:

חלק שני – איך להכין את התה קומפוסט

איזה משעמם החלק הקודם, נכון? (לא!)

החלק הזה מתמקד באיך להכין תה קומפוסט ואיך להשתמש בו.

יש, כמו בכל דבר בגינון, הרבה דרכים ליצור תה קומפוסט:

תה קקי – שמים קקי בשקית בד בתוך חבית מים לכמה ימים. הקקי עובר דיקומפוזיציה בחלקו ע"י בקטריות אנארוביות ומה שנוצר עובר למים. לרוב יש שם לא מעט מחלות, זה מסריח בצורה מחרידה, הריכוז נמוך וזה יכול להכיל שאריות הורמונים ואנטיביוטיקה אם נלקחו.

תה השריה – שמים בשקית בד קומפוסט ומכניסים לחבית מים בערב. בבוקר מוציאים את השקית ומשתמשים בתה. התה בריכוז נמוך ורק סביב האחוז אחד יוצא מהקומפוסט למים כמו שצריך, וזה לרוב ממינים ספציפיים ולא מכיל את המגוון הדרוש. יעיל אם יודעים את ההרכב המדויק של הקומפוסט ורוצים להוציא רק משהו ספציפי, כמו טיכודרמה.

תה נגר – מה שיוצא מהניקוז של הקומפוסטר \ חוות תולעים. מכיל הרבה אלמנטים זמינים לצמח אבל רוב המיקרוביולוגיה לא מגיעה לשם, או לא שורדת שם מספיק זמן.

תה בסחיטה – מועכים ביד קומפוסט שעדיין לח וזה מה שיוצא. יעיל למדי ומכיל יותר מיקרוביולוגיה מהתה נגר, אבל צריך המון קומפוסט בשביל מעט תה כזה.

תה קומפוסט לא מאורר – שמים קומפוסט בדלי \ חבית מים, שמים מקור מזון למיקרובים (סוכר מלא \ מולסה) ומערבבים. כמה פעמים ביום מערבבים בכח ואחרי 4-5 ימים יש תה קומפוסט. לא רע אבל הרבה עבודה לטעמי.

תה קומפוסט מאורר – שמים בדלי \ חבית מים קומפוסט, מזון למיקרובים (סוכר מלא \ מולסה) ומחברים משאבת אויר שתוציא בועות אויר מתחתית הדלי. מוכן תוך 24-48 שעות והוא היעיל מבין הדרכים המוזכרות. בו אני אתמקד.

טוב, אחרי שהבנו שאנחנו הולכים להכין תה קומפוסט מאורר (Actively Aerated Compost Tea, או בקיצור מכאן והלאה – AACT) אנחנו צריכים להבין איך (ואחר כך אפשר גם למה, אבל נתחיל באיך).

מצרכים:

1. דלי 5 ליטר (אפשר לקחת כל דלי אחר ולהתאים את הכמויות. לכל 5 ליטר נוספים מוסיפים 60-70 אחוז

מהכמויות שרשומים), אחד לא שקוף, כמה שפחות שקוף – יותר טוב. בלי שאריות כימיקלים.

2. קומפוסט, עדיף מאיכות כמה שיותר טובה ולא אחד מיובש.

3. סוכר חום לח מהסוג שבא בשקית חומה בואקום עם קילו סוכר בפנים שעולה 8-10 שקל או מולסה לא מגופרתת, עדיף בלקסטראפ.

4. 4 ליטר מים.

5. משאבת אויר, צינורית אויר (עדיף ויניל שקוף כי זה יותר נוח לחבר ככה) ואבן אויר. (ניתן לקחת פומפה לצינורית אויר שמוכרים לאקוריום ולהצמיד את הצינורית למקום לפני שמוסיפים את שאר הדברים לבפנים, לקשור את הקצה של הצינורית, לחורר אותה עם מחט בכמה עשרות חורים קטנטנים ולשים על הפומפה. החורים יעשו את אותה עבודה כמו אבן אויר)

6. אופציונלי ומסובך להשגה בארץ, אבל עוזר – קלפ או אמולסית אצות \ דגים (מוכרים מוצר בדיי הרבה כסף בשם Alg-A-Mic של BioBizz בארץ שהוא מבוסס אצות ועושה את העבודה, אבל הוא יקר ובעל חיי מדף של חצי שנה אז אני לא משתמש בו), חומצות אמינו \ הומיות, גואנו. תוספת של העניינים עם הדגים והחומצות אמינו \ הומיות עוזר להעלאת יחד הפטריות מול הבקטריות – זה מה שהן אוכלות. הגואנו בעיקר עוזר להוסיף אלמנטים זמינים לצמח.

שימו לב שאבני אויר בשיטה שלי נוטות להסתם ודורשות החלפה כל 4-5 מחזורים, או ניקוי. אני קונה את אלו ב3 שקל, קטנות, עגולות וכחולות. לרוב אני מנקה את שלי אבל זה הרבה עבודה מיותרת אם לא חייב.

דרך הכנה:

1. שמים את המים בדלי.

2. מחברים את המשאבת אויר לצינורית לאבן אויר ויוצרים בועות אויר מבסיס הדלי ככה שהבועות מתפזרות בכל הדלי.

3. אם המים באו מהברז ומכילים כלור (הם מכילים כלור אם אין מערכת סינון ואתם משתמש ברשת המים הישראלית) נותנים להם לבעבע למשך 4 שעות לפחות. למשך הלילה זה אחלה. אם יש חתול הוא גם ישמח לשתות משם. אם אין במים כלור עוברים לשלב הבא ישר.

4. שמים כוס קומפוסט, כף סוכר חום לח מלא \ מולסה (עדיף מולסה) ואם רוצים משהו מהתוספים האופציונליים ומערבבים טוב.

5. מניחים את המערכת במקור מוצל אבל לא קר. העניינים עובדים הכי טוב בסביבות ה30-32 מעלות, כשמתחת ל15 מעלות אין טעם להתעסק עם המערכת בלי חימום. ככל שיותר חם (עד 60 מעלות) העניינים מתקדמים מהר יותר.

6. אחרי 24-48 יש לנו מוצר מוכן, בערך. שימו לב שהעניין יכול להקציף (בגלל זה משאירים את הדלי 15% ריק) וזה סימן טוב. יש 2 דרכים להשתמש בו – השקיה של האדמה או ריסוס עלותי:

להשקיה מדללים את התה ביחס של 1:4, כלומר על כל ליטר תה שמים 4 ליטר מים, כמובן נטולי כלור (מבעבעים אותם כמו מקודם או נותנים להם לשבת 24 שעות בדלי פתוח. הסבר ברשומה קודמת) ומשקים כרגיל. אין צורך להוציא את המוצקים – זה קומפוסט והוא לא מזיק.

לריסוס עלותי מסננים את התה מהמוצקים, מדללים ביחד של 1:10 (ליטר תה ל10 ליטר מים נטולי כלור), מכניסים למרסס בלחץ לא גבוה (אנחנו מרססים דברים חיים, בלחץ גבוה הם פשוט נמעכים ומתים) ומרססים בנדיבות בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות השקיעה – כאשר השמש עוד לא במלוא עוצמתה.

יש להשתמש בתה כמה שיותר מהר אחרי שהוא מוכן, ולא מאוחר מ24 שעות – הוא מתקלקל. (בקטריות אנארוביות שורדות והארוביות מתות או נאכלות)

לפני כל שימוש בתה קומפוסט עושים מבחן רחרוח – תה קומפוסט טוב יריח כמו אדמה טריה. אחד לא טוב יריח... רע. (וכמובן שאם הוא רע יש לשפוך אותו לאסלה)

מה בעצם הולך שם?

הבועות אויר מורידות את המיקרובים מהחלקיקי קומפוסט שהם היו עליהם בצורה פיזית, האויר שמתמוסס במים עוזר למיקרובים ארוביים לשרוד, הסוכרים משמשים להם כמזון וכך הם יכולים להתרבות.

במשך הזמן הזה עוד מיקרובים יורדים מהחלקיקי קומפוסט ומתערבבים במים ואוכלים ונאכלים.

בסופו של דבר מקבלים תמצית עם ריכוז בערך פי 100 יותר ממה שהיה בקומפוסט. בקומפוסט התנאים היו פחות טובים מבמים המאוררים ובמערכת שלנו אין להם הרבה הגבלות.

מן הסתם לא כל המיקרובים האלו שורדים שהם מגיעים לאדמה \עלים שלנו אחרי ההשקיה \ ריסוס – חלק גדול מת אבל חלק לא רע נשאר ומשלים חוליות חסרות במערכת שיש לנו באדמה.

לוקח למערכת 3-4 ימים עד שמי שלא מתכוון לשרוד נפרד מהעולם הזה. אם המערכת אצלכם מאוד בעייתית תצטרכו אחרי 3-4 ימים לחזור על הפעולה, אם לא יכול להיות ששימוש בתה כזה פעמיים בשנה הוא כל מה שאתם צריכים.

באדמת שתילה ממוצעת שאין בה יותר מידי כימיקלים צריך להשתמש בתה פעם – פעמיים בחודש, או כשיש בעיות.

כמה הערות:

תה קומפוסט ארובי (אחד שלא מסריח) לא רעיל. לא לחיות, לא לילדים, לא לחרקים, לא לכלום.

קשה מאוד מאוד להגיע לשימוש יתר בתה קומפוסט, אבל לרוב אין צורך בשימוש אינטנסיבי בו. פשוט לא יעזור להשתמש בו כל יום וחבל על ההשקעה.

תה ששכב בלי שימוש 24 שעות אחרי שהוא מוכן זורקים לפח. אם רוצים לשמר תה משאירים את הבועות אויר עד שהשימוש ואפשר לגרור ככה עד שבוע כאשר מוסיפים כפית סוכר \מולסה כל יום.

בפעם הבאה שאני אכין תה קומפוסט לצמחים שלי אני אוסיף תמונות של כל התהליך.

עד אז – חג שמח J

תה קומפוסט

בוקר טוב וחג סוכות שמח.

זה החלק הראשון מתוך 2 בסדרת רשומות בנוגע לתה קומפוסט. אחרי שהמאמר הארוך והמקיף שכתבתי פעם שעברה נמחק החלטתי שזה נושא מספיק חשוב כדי לכתוב עליו שוב.

קודם כל, מה זה בכלל תה קומפוסט?

תה קומפוסט הוא מיצוי של קומפוסט. המטרה היא להוציא את כל מה שאנחנו צריכים מהקומפוסט לתוך מים.

מה זה קומפוסט?

קומפוסט הוא רקב. לחצו פה לקישור לויקיפדיה.

מה אנחנו צריכים מהקומפוסט?

החלק העיקרי שאנחנו צריכים מהקומפוסט הוא המיקרובים שבו. קומפוסט טוב מכיל כמות גדולה של בקטריות, פטריות, נמטודות מיקרוסקופיות ופרוטוזואה. (ומכיל גם נמטודות טורפות, פרוקי רגליים מפרקים ופרוקי רגליים טורפים שלרוב לא עוברים אל תה הקומפוסט אבל מגיעים דיי מהר ממקומות אחרים אחרי השימוש בו כשיש להם מה לאכול)

בנוסף לכך יש חלק בקומפוסט שהבקטריות והפטריות כבר פירקו למינרלים שהצמח כבר יכול לעשות בהם שימוש שמשמש הזנה מיידית לצמח.

לכל קומפוסט יש נתונים אחרים. יש כאלו עם יותר בקטריות מפטריות, יש כאלו שההפך, יש כאלו עם מעט מהכל, יש כאלו עם יותר פעילות אנארובית וכאלו עם יותר פעילות ארובית.

אפשר להכין את התה מקומפוסט בקר (צואת בקר שעברה תהליך קומפוסטציה) מהסוג שנמכר בכמה עשרות שקלים בודדים לשק בכל משתלה, אפשר להכין את התה מהומוס תולעים (אך אין יתרון ספציפי על הקומפוסט בקר כי את רוב היתרון ההומוס מאבד בזמן הייבוש האינטנסיבי לפני האריזה בניגוד לקומפוסט בקר שמגיע לח יחסית), מומלץ יותר להכין את התה מקומפוסט ביתי שמוכן לגמרי ולא מתחמם יותר והכי טוב זה מהומוס תולעים טרי.

אני הגעתי לבן שמן לבחור נחמד בשם ברוש (כינויו בפורום גינון בתפוז Brosh2002) שמכין קומפוסט בעיקר מצואת סוסים (יחד עם שאריות מהמטבח) ומסיים את התהליך עם תולעים אדומות. (יחד עם הקומפוסט שלקחתי ממנו הגיעו גם כמה תולעים שאני מנסה לגדל)

למה אנחנו צריכים את זה מהקומפוסט?

אולי שאלתם את עצמכם (ואולי לא, אבל עכשיו יש סיכוי טוב יותר שכן) למה אנחנו צריכים בקטריות, פטריות, נמטודות ופרוטוזואה. שאלה טובה.

באדמה שמכילה כמות נכבדת ומאוזנת של כל אלו יש מערכת שמספקת את כל צרכי הצמח. הצמח מפריש הפרשות מהשורשים שמושכים את הבקטריות והפטריות לכיוון השורשים. שניהם מפרקים חומרים אורגניים למינרלים שהצמח יכול לספוח. נוסף על כך רשת הפטריות מתחת לאדמה (כמו מה שנוצר ברוטב עגבניות שעבר זמנו – רשת צפופה, שם ספציפית לרוב לבנה) מסוגל להעביר את המינרלים האלו, יחד עם מים מצד אחד של הרשת לצד שני. כאלו הוא נמצא בבית השורשים הוא בעצם מאריך את הטווח שבו השורשים יכולים לספק לצמח את הצרכים שלו. אחד הדברים החשובים שהפטריות עוזרות בהן הוא העברת זרחן לשורשים. זרחן מתנדף מאוד מהר מהמצע גידול אלא אם יש משהו שמחזיק אותו שם – הפטריה. אם אין כמעט פטריות הזרחן מתנדף לפני שהצמח מספיק לאכל אותו וצריך כמות גדולה של זרחן כדי שבאמת הצמח יקבל מה שהוא צריך. הרבה דישון זרחן – הרבה מלח במצע מאוחר יותר.

בקטריות ופטריות אוכלים בערך אותו דבר ובאדמה בריאה מתחרים על המשאבים והמקום.

יש צמחים שמעדיפים את התוצרים של פירוק בקטריאלי ויש כאלו שמעדיפים את התוצרים של פירוק של פטריות. באופן כוללני ולא מדוייק עצים מעדיפים אדמה בשליטה של פטריות וצמחים עונתיים או חד שנתיים (ודשא ורוב השיחים) מעדיפים אדמה בשליטה בקטריאלית.

לכל צמח יש את ההעדפות שלו לגבי היחס בין הבקטריות לפטריות, אבל הרוב המוחץ לא בררן ברמה הזו, פשוט מעדיף.

פרוטוזואה אוכלות בקטריות.

נמטודות שבהן אנחנו עוסקים אוכלות בקטריות ופטריות.

שני אלו משמשים בנוסף למאזנים של המערכת גם הגנה לשורשים. כשבקטריה או פטריה של מחלה מגיעים לשורשים יש סיכוי לא רע שיתפסו על ידי הפרוטוזואה או הנמטודות שניזונות מבקטריות ופטריות.

כשחלק מתוך המערכת נאכל הוא מפריש חנקן – אלמנט מאוד בסיסי שהצמח צריך.

את שאר האלמנטים שבדישון כימי היו מחלחלים הלאה ורק 20% מגיעים לבית השורשים המיקרובים אוגרים בגופם ומשחררים אותם כשנאכלים או מתים. התופעה קרויה אימופילציה של אלמנטים. (Element imobilization)

שיש את כל המערכת הזו באדמה הצמח לא צריך דישון, צריך הרבה פחות השקיה (המיקרובים מורכבים בעיקר ממים ובעת הצורך מתייבשים לפני השורשים של הצמח) והרבה פחות טיפול. צמח במערכת כזו יסבול הרבה פחות ממזיקים גם. כמו כן כל הפעילות הזו מזיזה את החלקים באדמה ופותחת מאורי אויר לשורשים.

בנוסף לכל העניינים האלו באזור השורשים (ריזוספרה) יש אותה מערכת פחות או יותר באזור העלים. אני מרסס את העלים גם כל עם התה קומפוסט כדי להגדיל את כמות המיקרובים (בצורה מאוזנת) גם על העלים.

או בקצרה-

תה קומפוסט מחייה את המערכת המיקרוביאלית במצע ובכך האדמה אוגרת יותר מים ומאוררת את האדמה.

המיקרובים מספקים לצמח את הדישון שהוא צריך ומגנים עליו מפני מחלות ומזיקים.

בקטריות ארוביות ואנארוביות- איפה שדברים מסתבכים:

כאן הגענו לבעיה. יש בקטריות שאנחנו רוצים, ויש כאלו שאנחנו לא רוצים.

בהתחשב בזה שיש הרבה יותר בקטריות ממה שאני יכול לזהות ולספור והן קטנות מידי כדי לשלוף אותן עם האצבעות תהיה לנו בעיה למיין אותן באופן מדוייק.

אבל באופן כוללני, לא מדוייק אבל מספיק טוב בשבילי לפחות – אנחנו צריכים את הארוביים ולא צריכים את האנארוביים.

מה? טוב ששאלתם.

בקטריות מתחלקות ל3 קטגוריות – ארוביות שהן כאלו שצריכות אויר כדי להתקיים, אנארוביות שלא צריכות אויר כדי להתקיים וכאלו שלא בררניות.

הארוביות מתות או נאכלות שאין מספיק אויר ואת מקומן תופסות הבקטריות האנארוביות.

עכשיו, לי אין מיקרוסקופ אלקטרון בבית, ולא את היכולת להבחין בין בקטריות כאלו ואחרות. מה אני עושה?

הפרשות בריח חומץ, אלכוהול, קיא ואמוניה לרוב זה יגיע מפעילות אנארובית. כמו שניחשתם – לא אותם אנחנו רוצים.

אנחנו כן רוצים את אלו הארוביים. בשביל זה אנחנו תמיד מקפידים שיהיה במצע גידול (ועכשיו גם בתה קומפוסט) כמות יפה של אויר.

אלו שלא בררנים לגבי אם יש אויר או אין נדחקים הצידה כאלו הארוביים משגשגים – הם ניזונים מאותם מקורות מוגבלים.

או בקצרה:

אם המצע גידול, קומפוסט, תה קומפוסט או כל דבר אחר שאתם חושבים להכניס למצע גידול מריח כמו חומץ, אלכוהול, קיא או אמוניה – מקומו באסלה.

הסטיה היחידה מהעיקרון הזה הוא במקרה של דשנים שעברו פירוק אנארובי, כמו שום מותסס או תמציות צמחים אחרות שעברו התססה. הריח יהיה מאוד מר וחזק, אבל לא אמור להיות ריח של אלכוהול, קיא או אמוניה.

קומפוסט בתהליך ההבשלה שלו מריח לפעמים קצת כמו אמוניה – הוא לא מוכן לשימוש אבל עם עוד קצת זמן הריח יעלם.

בהמשך – איך להכין תה קומפוסט ואיך להשתמש בו.

חלק נכבד מהרשומה נשען על מידע מהספר Teaming With Microbes של Jeff Lowenfels & Weine Lewis.

ניתן למצוא מידע נוסף אודות התהליכים באדמה ע"י חיפוש בגוגל על הערך Soil Food Web.

עדכון תמונות מהגינה

בוקר טוב וחג סוכות שמח.

קמתי קצת מוקדם מהרגיל ככה שאין לי תירוץ לא לכתוב רשומה ורציתי לעדכן לגבי מצב הגינה אחרי ששלחתי תמונות ברשומה הקודמת.


המלפפון מהרשומה הקודמת:


שיח עגבניות Purple Cherokee, לא זה מהרשומה הקודמת:

פרח של פלפל צ'ילי:

קולורבי סגול מהרשומה הקודמת:

גזר:

אני קצת מסתבך עם כל המערכת- חצי מהזמן מה שאני רושם נמחק וברוב הפעמים האחרון נוספים אליו המון רוחים כל פעם שאני מוסיף תמונה.

אני צריך להתרגל.

תמונות מהגינה

אחרי שישבתי שעה וחצי לכתוב מאמר על תה קומפוסט בצורה מאוד נוחה ומפורט הכל נמחק ולא הצלחתי לשחזר את הרשומה.

באסה.

במקום זה - תמונות מהגינה.

אדנית חדשה אצלי. מצאתי אותה ברחוב וניסרתי לה 2 מהלשוניות העליונות כדי שאני אוכל עדיין לפתוח בנוחות את התריס.

עליה יש כמה דברים שאני מנביט, קטניפ שהחתול אכל קצת, נבט מלפפון ועגבניות שמצולמות גם בהמשך. בעדנית עצמה יש בצלצלים וקולורבי סגול קטנטנים שגם הם מצולמים בהמשך.

פטל שחור.

פסיפלורה עם מחסור כלשהו שפותר את עצמו לאט לאט.

נענע.

פרחי עגבנית שרי.

צמח קטן של עגבניות עומר לבנוניות. בן חודש וחצי בערך ולאט לאט מתחיל להתבסס ולצמוח מהר יותר. לא אהב את החום שהיה.

בצלצלים. הנבטתי אותם מזרעים ולמרות החום קיבלתי 100% נביטה. מרשים.

קולורבי סגול.

בנטוטים של חסה רומנית. אפשר לראות אחד ממש צמוד לסכין עם הכתובית.

נבט מלפפון היברידי F1 מזן General Lee. אמור להיות ממש נחמד אז לקחתי אותו למרות שאני לא חובב היברידים שכן אי אפשר לשמור זרעים שלהם.

איך לשתול זרעים

אתמול הגיע אלי משלוח זרעים נוסף עם זרעים שהזמנתי לחורף.

הוא הגיע מהר מאוד וציפיתי שיגיע עוד שבועיים שיתקרר טיפה (בעזרת השם) אבל אין לי תלונות.

בגלל שאין לי עדיין עציץ מתאים לשתילה שאני רוצה התחלתי בהנבטה של 4 זרעים מ3 צמחים כדי לבדוק את הנביטה בצמחים שאמורים להצליח לנבוט בשיא הקיץ -

קולורבי סגול (רק מבחוץ, לא לדאוג), בצל מיני (Pearl Drop) ואניס.

נכון, אפשר לקנות שתילים ולא לטרוח להנביט אבל 1000 זרעי בצל ב4 שקל (לא כולל משלוח, שהוא מאוד זול שמזמינים יותר מ3 חבילות זרעים) או 500 זרעי קולורבי באותו מחיר זה הרבה יותר זול מלקנות 5 שתילים של אותו צמח.

אפשר גם לשמור אותם במקרר עד שרוצים להשתמש בהם.

טוב, אז איך הופכים זרעים לצמחים חיים?

יש 2 דרכים; אפשר לשים אותם בנייר מגבת לח בתוך קופסא סגורה ולדאוג לפתוח אותה פעמיים ביום (יש עוד המון תחכומים בשיטה הזו) או לשים את הזרעים באדמה בעומק המומלץ. (לקולורבי, בצל ואניס ששתלתי העומק המומלץ היה 1/8 אינץ'. שזה לשים טיפה אדמה למעלה)

הזרעים צריכים מינימום אויר ומצע לח כדי לנבוט.

אני משתמש בשיטה השניה כרגע.

מה צריך בשביל להנביט זרעים בשיטה הזו?

1. אדמת שתילה עם כמה שפחות דשן בתוכה. כבול נקי או קוקוס נקי עושים עבודה נפלאה. בגלל שכבול נקי בא בבלות של 200 ליטר וקוקוס משום מה נמכר במחיר מופקע לחלוטין אני משתמש הפעם בתערובת שתילה של "גבי". אין בה אוסמוקוט והיא ברובה המוחץ כבול.

אם אין תערובת עם מעט דשן אפשר להשתמש גם בדשנית, אלונית, תערובת של מרום טוף גולן או כל דבר "סטנדרטי" אחר.

2. מים מנוקים מכלור.

3. עציצים קטנים עם חורי ניקוז. אני משתמש בעציצי חצי ליטר שבאו עם שתילים שקניתי בעבר. אפשר לשתול ישירות בעציץ הסופי, אבל אין לי אותו עדיין. גזרים למשל עדיף לא להעביר עציצים אלא לשתול ישר בעציץ הסופי. (או באדמה כמובן)

איך עושים את זה?

1. בודקים שהעונה מתאימה לשתילה של הזרעים הרצויים. חסה בשיא הקיץ לא תנבט למשל.

2. שמים את האדמה בעציץ בלי לדחוס.

3. משקים היטב במים. זה כבר ידחוס את התערובת כמה שצריך.

4. נותנים למים העודפים לצאת מחורי הניקוז ומחכים שעתיים בערך (בקיץ. בחורף יותר) עד שהתערובת תתייבש טיפה.

5. תוקעים את הזרעים בעומק המומלץ ע"פ המוכר (או גוגל).

6. מרססים קלות את החלק העליון של העציץ פעמיים ביום עם מים מנוקים מכלור עד שהצבע חוזר להיות חום כהה. לא משקים כדי לא להזיז סתם את הזרעים. לא צריך להשקות.

7. דואגים שנוכל לזהות מה יש בכל עציץ. אני כותב על סכיני פלסטיק ותוקע אותם טוב טוב בפנים דרך החורי ניקוז שהחתול לא ישחק איתם יותר מידי. אפשר לשים מדבקה על הדופן.

8. מחכים. יש זרעים שלוקח להם 3 ימים לנבוט כמו בזיליקום ויש כאלו שלוקח להם חצי שנה ומעלה, כמו קמיליה סינינסיס (מה שמייצרים ממנו תה). אפשר לבדוק את הזמן שאמור לקחת לזרע לנבוט בגוגל.

אחרי שיוצאים העלים הראשוניים נותנים לצמח להוציא שורשים ולתפוס את מצע הגידול. עכשיו יש לנו שתיל כמו מהמשתלה ואפשר לעבוד איתו באותה צורה.

בהצלחה :)

עריכה -

3\4 זרעי בצל נבטו (שזה ממש ממש טוב יחסית ל40 מעלות שהיו וזה שבצל צריך 10 מעלות ברמת העיקרון)

2\4 זרעי קולורבי נבטו.

0\4 זרעי אניס נבטו בינתיים.

עבר שבוע, עוד שבוע הססטטיסטיקה אמורה לעלות משמעותית.

זה די והותר בכדי שאני אמליץ על המוכר המעולה הזה:

http://stores.ebay.com/Daybreak-Gardens__W0QQ_fcidZ100QQ_sidZ396299621QQ_trksidZp4634Q2ec0Q2em14QQgbrZ1?_trksid=p4634.c0.m14.l1581&_pgn=8

המחירים שם מאוד נמוכים (דולר לחבילה! אני קניתי 10 וקיבלתי אחת מתנה), המשלוח לארץ הגיוני לחלוטין ומאוד מהיר יחסית למחיר שלו. (לקח לי 6 ימים!)

המוכר מאוד מאוד נחמד, יעיל ומבין בתחום.

מים וכלור

אחר צהריים טובים.

כפי שאתם בודאי יודעים במים שיוצאים לנו מהברז יש כלור. הרבה כלור.

למה יש במים מהברז כלור? כדי להרוג חיידקים ומיקרובים במים.
למה זה חיוני? כדי שאם משהו במליון מסננים שיש גם ככה בדרך לא יעבוד יהיה פחות סיכון להעברת מחלות. או משהו.
למה זה לא חיוני? כי כלור לא טוב לנו בכמויות האלו. כמו שאנחנו לא שותים מים מהבריכה באופן יומיומי.
למה זה לא חיוני לצמחים שלנו? כי כמו שזה הורג חיידקים ומיקרובים במים זה הורג חיידקים ומיקרובים באדמה. אם כבר טרחנו ועמלנו ודאגנו לתערובת בריאה (איך יודעים? היא לא מריחה כמו ביוב או אלכוהול) אין טעם לעקר אותה.

טוב, אז לא נשתמש במים מהברז. שניה. מה? מאיפה יש לנו כסף לזה?!
טוב, אז כן נשתמש במים מהברז. שניה, אבל מה עם הכלור? נוציא אותו ! (את רובו המוחץ לפחות)
טוב, אז נוציא את הכלור מהמים מהברז. אבל איך? טוב ששאלתם.

כלור הוא גז (צהוב בהיר) במצבו הטבעי. הוא שואף לחזור להיות גז גם אחרי שהוא מוכנס למים.
אם משאירים דלי ללא מכסה של מי ברז ל24 שעות 95-98% מהכלור יוצא. זו כבר כמות הגיונית לגמרי של כלור שלא עושה יותר מידי.
דרך נוספת היא לבעבע בעזרת משאבת אויר את המים למשך 4 שעות וגם אז יוצאת כמות זהה לזו שיוצאת אחרי 24 שעות בדלי ללא מכסה.

כמובן שהדלי שאנחנו משתמשים בו צריך להיות נקי ואין להשאיר את המים עומדים יותר מ3 ימים. אנחנו רוצים להפטר מהכלור אבל אנחנו לא רוצים לשתות מים עם ירוקת או לתת בית גידול חדש ליתושים.
אפשר לשים אחרי זה את המים בג'ריקן סגור - שם זה שורד הרבה יותר זמן.

איך אנחנו יודעים שיש במים פחות כלור? לפי הריח. למים מהברז ששמים בדלי יש ריח של בריכה.
למים מהברז אחרי 24 שעות בדלי פתוח אין ריח של בריכה.


נשמע לכם שטוטי? תעשו ניסוי באמת פשוט. תמלאו כוס במי ברז בלילה וקחו שלוק. טעים? כנראה שלא במיוחד.
תריחו את הכוס.
יום אחרי בבוקר קחו שלוק מאותה כוס. טעים? כנראה זה עדיין לא מיץ ענבים פריגת בארומת מרלו אבל אני טוען שזה יותר טוב. יהיה לה הרבה פחות ריח של בריכה גם.



אני מנסה להשקות את החלק האורגני של הגינה (כולה חוץ מהבזיליקום האורגני) עם מים שעמדו 24 שעות לפחות.
את המים של הכלב אני גם נותן לצמחים - הם שם לרוב יותר מ24 שעות ומיותר לגמרי לשפוך אותם לביוב.



המשך יום נפלא :)

הנבטת זרעים של עגבניות עומר

כל פעם מחדש שאני מנביט זרעים (ואני עושה את זה דיי הרבה) אני מאוד מתרגש.

מפיפס קטן ולא מעניין מתחיל לצמוח צמח שלם!

אבל אפילו יותר מגניב לי את הקופסא (שימו לב לביטוי) זה שאני מצליח להנביט (ולפעמים אפילו לגדל!) צמחים פחות נפוצים שאני מזמין מהאינטרנט.

יש לי המון אהבה לגידול עגבניות. הן גדלות מהר מאוד, חזקות מאוד, יש להם תוצר שאני אוהב, הן מאוד יפות על החלון ואני יודע לא רע לענות לצרכים שלהן.

אז אחרי המון חפירות (בעיקר סתם שיטוטים) באיביי הזמנתי 3 חבילות של זרעי עגבניה:

Polish Linguisa

Purple Cherokee

Omar's Lebanese

וקיבלתי מתנה Caribe Tomato.

אני לא אתחיל לפרט (ברשומה זו לפחות) מה כל דבר אומר אבל העגבניות עומר שמקורן בלבנון התחילו היום את החיים שלהן אצלי בגינה :)

אחרי 4-5 ימים של הנבטה קפצו לי 2 נבטים קטנים מתוך 2 זרעים ששמתי. יחסית לזה שהזרעים עברו חצי עולם משלוח ואני מאמין שלא מעט זמן אכסון 100% נביטה זה לא רע בכלל.

עם כל השמחה הזו אני אכתוב על איך הנבטתי את העגבניות שלי :)

התחלתי בלשים כמה טיפות מים במגבת נייר, קיפלתי וסחטתי כדי להוציא עודפי מים.

על המגבת נייר הלחה והמקופלת הנחתי 2 זרעים ואת זה שמתי בשקית סנדויץ' בארון ליד המטבח. (יש לו חלון זכוכית שאפשר לראות מה הולך)

כל יום פתחתי את השקית כדי לאורר ולראות מה הולך עד שביום השני ראיתי התחלה של עובש.

זרעים ממש לא אוהבים עובש.

הבנתי שככה עדיף לא להשאיר את המצב ושמתי בעציץ קטן מרובע מפלסטיק (כזה שלרוב מוכרים בו פרחים עונתיים ב2 שקלים ובא 6 מחוברים ביחד) 20% קומפוסט מצואת בקר, 30% תערובת קוקוס עם פרלייט, ערבבתי בינהם ומעל זה עוד תערובת קוקוס פרלייט.

את כל זה הצפתי כמה פעמים במים ונתתי לעניין להוציא את כל המים שהוא לא צריך.

מה שקיבלתי זה מצע לח עם המון אויר ובחצי התחתון דישון יחסית עדין ככה שהנבטים הצעירים לא ישרפו מעודף דשן.

בגלל שקוקוס ופרלייט מתייבשים הרבה יותר מהר מאדמת שתילה ממוצעת (ובודאי מהאדמה שאני רגיל להשתמש שמלאה בהמון קומפוסט) את כל העסק שמתי בתוך השקית ניילון הנ"ל. את השקית ניפחתי בנשיפה וקשרתי כדי שיהיה מספיק אויר לכל העניינים.

3-4 ימים אחר כך (היום) יש נבטים קופצים מהעציץ :)

עכשיו מה?

אני הולך לתת להם לפתח מערכת שורשים בתוך העציץ הנוכחי עד שהם יתפסו את המצע כשמוציאים אותם מהעציץ.

זה אמור להיות בערך שהם יוציאו את הסט השני של העלים האמיתיים (העלים שיוצאים מהזרע נקראים קוטולידונים, או עלי זרע, ואותם אני לא סופר כעלים אמיתיים).

עד אז התערובת שאני מבשל אמורה להיות מוכנה לשתילה. שמתי בעציץ 25 ליטר כמה ס"מ קוקוס פרלייט למטה לניקוז ומעל זה את כל תכולת הקומפוסטרים הקטנים שלי, ועל זה אדמה. הכל מתערבב פעם בכמה ימים לפירוק אחיד והקומפוסט אמור להיות מוכן לשתילת עגבניות (לא מוכן לגמרי ככה שהוא עדיין יחמם את המצע טיפה ויוריד את החומציות - כמו שעגבניות אוהבות) עוד כמה שבועות.

הידרופוניקה

קודם כל, הידרו זה לא זן של מריחואנה.
הידרו זה קיצור של המילה הידרופוניקה שהמשמעות שלה היא גידול במצע מנותק.
פיי, נכון זה הרבה יותר ברור עכשיו? כנראה שלא.
מצע מנותק הוא מצע גידול (כמו שאדמה היא מצע גידול) שאינו מכיל אדמה. יש המון דברים שאפשר לגדל בהם צמחים שהם לא אדמה - סיבי קוקוס, פרלייט, ורמיקולייט, אבני לבה, כדורי חרס ועוד המון דברים. (אפשר גם לגדל בלי מצע בכלל ולהשתמש ברסס מים ותזונה - ארופוניקה)

ההבדל המהותי בין גידול אורגני באדמה לבין גידול הידרופוני הוא שלרוב בהידרופוניקה משתמשים בדשנים מינליים.
אלו דשנים שזמינים לצמח באופן מיידי בניגוד לרקב באדמה שמשתחחרים האלמנטים שהצמח צריך לאט יותר.

היתרון דיי פשוט - לא צריך לחשוב בכלל על כל העניינים בתוך המצע - הוא לא מחזיק בתוכו כלום. תזונה לא נאגרת בו (צריך לדשן כל הזמן) ומים בקושי נאגרים בו (יחסית לאדמה אורגנית).
חקלאות באדמה בעזרת דשנים מינליים עובדת על אותו עיקרון רק שהצמח מקבל את מה שהוא צריך ממה שנשאר בקרקע. זה לא טוב לקרקע כי הדשנים האלו הורגים את כל המערכת האקולוגית בקרקע (שמפרישה לשורשי הצמח את מה שהוא צריך) וכי בשלב מסויים צריך כל הזמן לדשן.
דשן זה כסף.

בתור התחלה גידול הידרופוני הוא הרבה יותר קל שמנסים להשיג תוצאות טובות. קונים דשן כזה ודשן כזה, מערבבים לפי הטבלא ואין הרבה איפה לטעות. (צריך גם לאזן חומציות, מה שאדמה עושה לבד ומליחות ושאר דברים אבל להכל יש מדדים).


המצעים הנפוצים לגידול תעשייתי בתחום ההידרופוניקה הם בעיקר פרלייט וורמיקולייט. שניהם מאוד מאווררים ככה שלשורשים יש המון אויר. יחד עם המון השקיה והמון דשנים הצמח גדל כמו על סטרואידים.


אני גידלתי כמה צמחים בשיטה ההידרופונית לתקופה והפסקתי (מלבד הצמח שיוצג בהמשך) כי הצמחים נראו בריאים אבל הם לא נראו אף פעם שמחים.
הם גם היו הרבה הרבה יותר רגישים לממזיקים מכוון שלא היה שום דבר שימנע מהמזיקים להגיע לצמח. (בחקלאות אורגנית מה שחי בתוך האדמה עושה את העבודה הזו)
חוץ מזה - זה הרבה יותר יקר.

הצמח ההידרופוני היחיד שנאר אצלי (חוץ מהלאקי במבוק שחי בתוך מים וחלוקי נחל אבל הוא לא באמת צמח...) הוא בזיליקום.

השיטה שאני בחרתי (בגלל שהיא הכי פשוטה שמצאתי ושעדיין עובדת כמו שצריך בלי שום בעיה) היא מערכת השקיה פסיבית.
יש רק חור אחד בדלי (משהו כמו 4 ס"מ מעל התחתית) ושמשקים החלק התחתון של הדלי אוגר את המים ודשן והצמח משתמש בזה מתי שהוא צריך.
שהמים והדשן עוברים את הסף הזה - הם יוצאים.

מצע הגידול שאני בחרתי להשתמש בו הוא חצי סיבי קוקוס וחצי פרלייט. תוצרת מרום גולן.
הקוקוס אוגר מים בעוד שהפרלייט עוזר לאיורור.

הדשן שבו אני משתמש הוא GHE One Part TotalGro שעולה 60 שקלים לחצי ליטר.
זהו הדשן הכי זול שמצאתי שעושה את העבודה, אבל הוא רחוק ממעולה. השתמשתי בדשנים הרבה יותר טובים (ויקרים) ממנו. אבל זה בזיליקום - 60 שקל זה גם ככה כבד לי בשביל בזיליקום.

המינון הוא 5 מ"ל לליטר מים. (שהמערכת יבשה היא צורכת 2 ליטר)
אני נותן לו דשן כל השקיה ופעם בכמה זמן מוציא אותו לחופש מדשן לשבועיים כדי לתת לו הזדמנות להתנקות.
החופשה הזו מתחילה שהוא מראה תסמינים של מליחות יתר.

יש לו אותו כבר דיי הרבה זמן ואפשר לראות שיש לו גזע מאוד מאסיבי אחרי כל הגיזומים שהוא עבר.

העלות של כל המערכת היא סביב ה100 שקל - דלי בחינם, 60 שקל דשן, 40 שקל קוקוס\פרלייט וזרע שנבט בטעות של בזיליקום.


מימין לו אפשר לראות את הבזיליקום האורגני שלי ששתלתי לאחרונה.




אני חושב שזה משחק נחמד אבל שזה לא מעניין מספיק לגדל ככה צמחים, לכן אני מנסה להתמקצע בחלקאות אורגנית.
מי שרוצה לנסות - מוזמן :)

קולורבי

בדיוק קטפתי קולורבי אחד מתוך 2 שגידלתי (לא היה לי לימון כדי להכין משהו אחר עם השני אבל זה גם יגיע בקרוב) אז חשבתי שאני אכתוב טיפה עליו :)

קולורבי הוא ירק ירקרק שגדל מאוד בקלות. הוא אינו רגיש כמעט למזיקים (נמטודות יכולות לאכול את העלים אבל ל"פרי" לא ראיתי אף מזיק נכנס) ולא רגיש לרוב האלמנטים.
הוא לא צריך הרבה מים ויכול לשרוד באדמה מאוד יבשה לכמה ימים אבל גם אם הוא מקבל הרבה מים לא מצאתי תופעות לואי. (מלבד בזבוז מים כמובן).
הוא לא צריך שמש מלאה ומסתדר גם עם שעה שמש ישירה ביום, אבל לא אכפת לו להיות בשמש מלאה.
לא מצאתי שום רגישות לגבי האדמה בה הוא נמצא. הוא לא צריך כמעט בכלל תזונה ככה שאפשר לשתול באדמת שתילה ממשתלה וזה מספיק עד הקטיף.

אני את הקולורבי שלי קניתי מהמשתלה במשולשים (יש פלטת קלקר גדולה עם חריצים משולשים בתוכה במלאים בפרלייט או ורמיקולייט ובהם מנביטים זרעים. במשתלות פשוט מוציאים כמה משולשים שרוצים ומקבלים עיקר מסת שורש בתוך המשולש הקטן שהזרעים נבטו בו שמוכנה לשתילה. הם הרבה יותר זולים מכיוון שהם אינם מגיעים עם עציץ או אדמה) בשקל למשולש (משתלת רגב במושב בית אלעזרי, ליד ביל"ו). גידלתי שניים.
לא מצאתי דרך פשוטה להרביע אותם אבל ראיתי זרעים למכירה אז אני מאמין שבשלב מסויים הם כן מוציאים זרעים. אני לא מאמין שה"פרי" במיטבו בשלב הזה.

אגב, הקולורבי הוא התעבות של גבעול הצמח. (תפוחי אדמה וגזר הם התעבות של שורש למשל, בצל הוא התעבות של עלים)



קולורבי הוא תוספת נחמדה לסלט (מוסיף המון פריכות) שחותכים אותו דק.
ניתן גם לנשנש אותו בתיבול של הרבה לימון :)

עגבניות שרי

העונה של העגבניות שרי התחילה. בשבוע האחרון כבר יש עגבניות אדומות וזה אחלה של זמן להתחיל עם עגבניות, אז הינה כמה הסברים לגבי איך לגדל עגבניות שרי :)

עגבניות שרי הן גרסא מוקטנת (תוצרת הפקולטה לחקלאות ברחובות) של עגבניות "נורמליות". כל הצמח קטן יותר ולכן יותר מתאים לגידול על החלון או בעציץ במרפסת פתוחה.

הן צריכות כמה שיותר שמש כשהמינימום הוא שעתיים - שלושה של שמש ישירה. ככל שיש יותר אור הן יותר שמחות.

עגבניות שרי בתנאים טובים צומחות מאוד מהר בשלב הגדילה הירוקה (שהן מוציאות עלים), הן מוציאות פרחים ומתחילות להוציא פירות עד שהצמח הולך למקום שכולו טוב בתחילת החורף.

יצור הפרי בעגבניות שרי (קרי - עגבניות שרי) לוקח המון אנרגיה מהצמח וזה נורמלי לחלוטין שרוב העלים ימותו בתהליך.

אם הגידול היה בתנאים אופטימליים הצמח יכול לשרוד אפילו במהלך החורף, בהנחה שנשארו עליו מספיק עלים. אבל הוא לא יניב פרי וסתם יתפוס מקום בגינה.

לי יש שיח עגבניות שרי בגובה מטר וחצי לערך, וברוחב של סביב ה80 ס"מ (עציץ 20 ליטר). התנובה שלו כרגע (במשך 4 ימים מהעגבניה הבשלה הראשונה, לרוב בהמשך התפוקה פר יום גדלה) היא 5 עגבניות שרי ליום, בגודל טיפה גדול מהממוצע בסופר.

עגבניות שרי שיש בארץ תחת השם הפשוט "עגבניות שרי" הן זן מאוד עמיד ואין להן רגישות מיוחדת למזיקים מסויימים.

אז איך מגדלים עגבניות שרי?

קודם כל צריך למצוא את הגנטיקה שלהן. אפשר או לקנות שתיל (6-8 שקלים בממוצע במשתלה), לקחת ייחור (שוברים ענף משיח קיים, תוקעים את החלק הפצוע באדמה ומרססים במים פעמיים ביום למשך שבועיים שלושה עד שהוא משריש) או להנביט עגבניה (לא מהסופר - הן מהונדסות. לוקחים עגבניה שהיא לא בהרבעה מלאכותית, F1, ומפצפצים אותה מעל האדמה. אחרי כמה ימים יווצר עובש לבן על מה שהתפצפץ. הופכים את ה2 ס"מ העליונים של האדמה ודואגים שתשאר לחה קלות ותוך כמה שבועות יש המון המון המון נבטים).

את השתיל \ נבט משאירים בעציץ קטן (כוס פלסטיק משומשת שעוברת שטיפה קלילה ומחוררת קלות בתחתית לניקוז זה אחלה עציץ קטן) עד שהוא מתמלא שורשים.

עגבניות (ובגלל משפחת הסולניים) אוהבות קרקע חומצית קלות ועשירה מאוד.

אני דוגל בחקלאות אורגנית לכן אני אסביר את הגישה האורגנית לנושא.

כדי להשיג אדמה חומצית ועשירה אנחנו מוסיפים קומפוסט. קומפוסט הוא רקב של חומרים אורגניים - המיקרואורגניזמים שחיים בתוכו יחד עם אחוז מסויים של אלמנטים שניתנים לספיחה מיידית ע"י הצמח מספקים לצמח את התזונה שהוא צריך.

הקומפוסט גם אוגר המון מים ולכן עוזר להפחית את תדירות ההשקיה.

אני מכין גם קומפוסט בבית, ויש המון מידע ברשת למעוניינים (אולי יום אחד גם פה) אבל בתור התחלה נתמקד בלקנות קומפוסט מקקי של בקר.

קומפוסט מקקי של בקר (הסוג הזול והנפוץ בארצנו) הוא קומפוסט מרוכז למדיי ולכן יש להשתמש גם באדמת שתילה כדי לדלל אותו. עדיף אחת אורגנית, או לפחות אחת בלי כדוריות דשן כימיקלי.

לוקחים עציץ גדול (בין 7 ליטר ל40 ליטר, כמה שיותר הצמח יהיה גדול יותר. צריך לדאוג שלעציץ יהיו חורי ניקוז. אפשר לעשות עציץ מכל דלי או בקבוק שמוצאים ע"י חירור התחתית עד שיש מספיק ניקוז), שמים את הקומפוסט והאדמת שתילה ביחס של 1 קומפוסט ל3 אדמה ומערבבים.

משקים היטב ונותנים למים להתנקז.

חופרים גומה בגודל של העציץ הראשונה ועוד טיפה.

מחזיקים את הצמח מהגזע, הופכים אותו ושולפים את העציץ הקטן. הוא אמור לצאת בקלות בלי ללכלך יותר מידי. עדיין רצוי לעשות את זה בחוץ או מעל הכיור.

את השתיל שמים בגומה, מכסים ולא דוחסים. באדמה צריך להיות אויר. המים ידחסו את האדמה כמה שצריך.

הערה - שורשים בריאים ושמחים יהיו בצבע לבן בוהק עם שערות קטנות עליהן.

משקים רק שבאמת צריך. איך בודקים? דוחפים את האצבע עד החצי לתוך העציץ ובודקים אם לח. אם יש עדיין לחות - לא להשקות.

שמשקים נותנים מים עד שמתחיל לצאת מים מהניקוז.

עדיף להשאיר את המים לשבת בכלי בלי כיסוי (בקבוק פתוח למשל) למשך 24 שעות לפני ההשקיה כידי שהכלור יתאדה. לא חובה אבל עוזר.

טוב - יש לכם שיח עצום של עגבניות שרי. הבעיה - עגבניות שרי לא מספיק חזקות כדי להחזיק את המשקל שלהן.

יש כמה אפשרויות מפה:

1. לתת להן ליפול למטה. אם הן תלויות מהחלון זה רק יפריע לקטוף אותן אבל חוץ מזה הכל בסדר. אם זה מעל הרצפה חרקים יכולים להכנס לשם ולא נעים.

2. אם על הסורגים (כמו אצלי) אפשר פשוט להעביר את הצמיחה דרך הסורגים ככה שהצמח ישען עליהם.

3. אם יש מקום עושים כלוב עגבניות. לוקחים רשת לולים (ירוקה בריבועים סרוגים, זולה מאוד והעיריה אוהבת להשתמש בה), יוצרים גליל וסוגרים עם אזיקונים.

את הכלוב שמים מעל העציץ ודוחפים את מה שמנסה לברוח מהכלוב פנימה.