חלק שני – איך להכין את התה קומפוסט

איזה משעמם החלק הקודם, נכון? (לא!)

החלק הזה מתמקד באיך להכין תה קומפוסט ואיך להשתמש בו.

יש, כמו בכל דבר בגינון, הרבה דרכים ליצור תה קומפוסט:

תה קקי – שמים קקי בשקית בד בתוך חבית מים לכמה ימים. הקקי עובר דיקומפוזיציה בחלקו ע"י בקטריות אנארוביות ומה שנוצר עובר למים. לרוב יש שם לא מעט מחלות, זה מסריח בצורה מחרידה, הריכוז נמוך וזה יכול להכיל שאריות הורמונים ואנטיביוטיקה אם נלקחו.

תה השריה – שמים בשקית בד קומפוסט ומכניסים לחבית מים בערב. בבוקר מוציאים את השקית ומשתמשים בתה. התה בריכוז נמוך ורק סביב האחוז אחד יוצא מהקומפוסט למים כמו שצריך, וזה לרוב ממינים ספציפיים ולא מכיל את המגוון הדרוש. יעיל אם יודעים את ההרכב המדויק של הקומפוסט ורוצים להוציא רק משהו ספציפי, כמו טיכודרמה.

תה נגר – מה שיוצא מהניקוז של הקומפוסטר \ חוות תולעים. מכיל הרבה אלמנטים זמינים לצמח אבל רוב המיקרוביולוגיה לא מגיעה לשם, או לא שורדת שם מספיק זמן.

תה בסחיטה – מועכים ביד קומפוסט שעדיין לח וזה מה שיוצא. יעיל למדי ומכיל יותר מיקרוביולוגיה מהתה נגר, אבל צריך המון קומפוסט בשביל מעט תה כזה.

תה קומפוסט לא מאורר – שמים קומפוסט בדלי \ חבית מים, שמים מקור מזון למיקרובים (סוכר מלא \ מולסה) ומערבבים. כמה פעמים ביום מערבבים בכח ואחרי 4-5 ימים יש תה קומפוסט. לא רע אבל הרבה עבודה לטעמי.

תה קומפוסט מאורר – שמים בדלי \ חבית מים קומפוסט, מזון למיקרובים (סוכר מלא \ מולסה) ומחברים משאבת אויר שתוציא בועות אויר מתחתית הדלי. מוכן תוך 24-48 שעות והוא היעיל מבין הדרכים המוזכרות. בו אני אתמקד.

טוב, אחרי שהבנו שאנחנו הולכים להכין תה קומפוסט מאורר (Actively Aerated Compost Tea, או בקיצור מכאן והלאה – AACT) אנחנו צריכים להבין איך (ואחר כך אפשר גם למה, אבל נתחיל באיך).

מצרכים:

1. דלי 5 ליטר (אפשר לקחת כל דלי אחר ולהתאים את הכמויות. לכל 5 ליטר נוספים מוסיפים 60-70 אחוז

מהכמויות שרשומים), אחד לא שקוף, כמה שפחות שקוף – יותר טוב. בלי שאריות כימיקלים.

2. קומפוסט, עדיף מאיכות כמה שיותר טובה ולא אחד מיובש.

3. סוכר חום לח מהסוג שבא בשקית חומה בואקום עם קילו סוכר בפנים שעולה 8-10 שקל או מולסה לא מגופרתת, עדיף בלקסטראפ.

4. 4 ליטר מים.

5. משאבת אויר, צינורית אויר (עדיף ויניל שקוף כי זה יותר נוח לחבר ככה) ואבן אויר. (ניתן לקחת פומפה לצינורית אויר שמוכרים לאקוריום ולהצמיד את הצינורית למקום לפני שמוסיפים את שאר הדברים לבפנים, לקשור את הקצה של הצינורית, לחורר אותה עם מחט בכמה עשרות חורים קטנטנים ולשים על הפומפה. החורים יעשו את אותה עבודה כמו אבן אויר)

6. אופציונלי ומסובך להשגה בארץ, אבל עוזר – קלפ או אמולסית אצות \ דגים (מוכרים מוצר בדיי הרבה כסף בשם Alg-A-Mic של BioBizz בארץ שהוא מבוסס אצות ועושה את העבודה, אבל הוא יקר ובעל חיי מדף של חצי שנה אז אני לא משתמש בו), חומצות אמינו \ הומיות, גואנו. תוספת של העניינים עם הדגים והחומצות אמינו \ הומיות עוזר להעלאת יחד הפטריות מול הבקטריות – זה מה שהן אוכלות. הגואנו בעיקר עוזר להוסיף אלמנטים זמינים לצמח.

שימו לב שאבני אויר בשיטה שלי נוטות להסתם ודורשות החלפה כל 4-5 מחזורים, או ניקוי. אני קונה את אלו ב3 שקל, קטנות, עגולות וכחולות. לרוב אני מנקה את שלי אבל זה הרבה עבודה מיותרת אם לא חייב.

דרך הכנה:

1. שמים את המים בדלי.

2. מחברים את המשאבת אויר לצינורית לאבן אויר ויוצרים בועות אויר מבסיס הדלי ככה שהבועות מתפזרות בכל הדלי.

3. אם המים באו מהברז ומכילים כלור (הם מכילים כלור אם אין מערכת סינון ואתם משתמש ברשת המים הישראלית) נותנים להם לבעבע למשך 4 שעות לפחות. למשך הלילה זה אחלה. אם יש חתול הוא גם ישמח לשתות משם. אם אין במים כלור עוברים לשלב הבא ישר.

4. שמים כוס קומפוסט, כף סוכר חום לח מלא \ מולסה (עדיף מולסה) ואם רוצים משהו מהתוספים האופציונליים ומערבבים טוב.

5. מניחים את המערכת במקור מוצל אבל לא קר. העניינים עובדים הכי טוב בסביבות ה30-32 מעלות, כשמתחת ל15 מעלות אין טעם להתעסק עם המערכת בלי חימום. ככל שיותר חם (עד 60 מעלות) העניינים מתקדמים מהר יותר.

6. אחרי 24-48 יש לנו מוצר מוכן, בערך. שימו לב שהעניין יכול להקציף (בגלל זה משאירים את הדלי 15% ריק) וזה סימן טוב. יש 2 דרכים להשתמש בו – השקיה של האדמה או ריסוס עלותי:

להשקיה מדללים את התה ביחס של 1:4, כלומר על כל ליטר תה שמים 4 ליטר מים, כמובן נטולי כלור (מבעבעים אותם כמו מקודם או נותנים להם לשבת 24 שעות בדלי פתוח. הסבר ברשומה קודמת) ומשקים כרגיל. אין צורך להוציא את המוצקים – זה קומפוסט והוא לא מזיק.

לריסוס עלותי מסננים את התה מהמוצקים, מדללים ביחד של 1:10 (ליטר תה ל10 ליטר מים נטולי כלור), מכניסים למרסס בלחץ לא גבוה (אנחנו מרססים דברים חיים, בלחץ גבוה הם פשוט נמעכים ומתים) ומרססים בנדיבות בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות השקיעה – כאשר השמש עוד לא במלוא עוצמתה.

יש להשתמש בתה כמה שיותר מהר אחרי שהוא מוכן, ולא מאוחר מ24 שעות – הוא מתקלקל. (בקטריות אנארוביות שורדות והארוביות מתות או נאכלות)

לפני כל שימוש בתה קומפוסט עושים מבחן רחרוח – תה קומפוסט טוב יריח כמו אדמה טריה. אחד לא טוב יריח... רע. (וכמובן שאם הוא רע יש לשפוך אותו לאסלה)

מה בעצם הולך שם?

הבועות אויר מורידות את המיקרובים מהחלקיקי קומפוסט שהם היו עליהם בצורה פיזית, האויר שמתמוסס במים עוזר למיקרובים ארוביים לשרוד, הסוכרים משמשים להם כמזון וכך הם יכולים להתרבות.

במשך הזמן הזה עוד מיקרובים יורדים מהחלקיקי קומפוסט ומתערבבים במים ואוכלים ונאכלים.

בסופו של דבר מקבלים תמצית עם ריכוז בערך פי 100 יותר ממה שהיה בקומפוסט. בקומפוסט התנאים היו פחות טובים מבמים המאוררים ובמערכת שלנו אין להם הרבה הגבלות.

מן הסתם לא כל המיקרובים האלו שורדים שהם מגיעים לאדמה \עלים שלנו אחרי ההשקיה \ ריסוס – חלק גדול מת אבל חלק לא רע נשאר ומשלים חוליות חסרות במערכת שיש לנו באדמה.

לוקח למערכת 3-4 ימים עד שמי שלא מתכוון לשרוד נפרד מהעולם הזה. אם המערכת אצלכם מאוד בעייתית תצטרכו אחרי 3-4 ימים לחזור על הפעולה, אם לא יכול להיות ששימוש בתה כזה פעמיים בשנה הוא כל מה שאתם צריכים.

באדמת שתילה ממוצעת שאין בה יותר מידי כימיקלים צריך להשתמש בתה פעם – פעמיים בחודש, או כשיש בעיות.

כמה הערות:

תה קומפוסט ארובי (אחד שלא מסריח) לא רעיל. לא לחיות, לא לילדים, לא לחרקים, לא לכלום.

קשה מאוד מאוד להגיע לשימוש יתר בתה קומפוסט, אבל לרוב אין צורך בשימוש אינטנסיבי בו. פשוט לא יעזור להשתמש בו כל יום וחבל על ההשקעה.

תה ששכב בלי שימוש 24 שעות אחרי שהוא מוכן זורקים לפח. אם רוצים לשמר תה משאירים את הבועות אויר עד שהשימוש ואפשר לגרור ככה עד שבוע כאשר מוסיפים כפית סוכר \מולסה כל יום.

בפעם הבאה שאני אכין תה קומפוסט לצמחים שלי אני אוסיף תמונות של כל התהליך.

עד אז – חג שמח J